כיצד לקבל ילד עם לקויות למידה כפי שהוא
ד"ר עירית כהן
לפני מספר שנים למדתי פסיכולוגיה בודהיסטית אצל המורה יונתן הריסון, מומחה בפסיכולוגיה הלא-דואלית.
הבעתי באוזניו את הקושי שלי לקבל את העובדה כי לבני לקויות למידה.
"איך את חושבת שהוא צריך להיות?" שאל אותי.
"כמו כולם", השבתי.
"יש איזשהו סטנדרט בטבע שאומר איך כולם צריכים להיות?" שאל.
"אני מניחה שמי שהיכולות שלו נמוכות מהממוצע קשה לו יותר להסתדר בחיים", עניתי.
"כמה עלים בממוצע אמורים להיות בשיח הזה?" שאל והצביע על שיח במרפסת.
"אני לא יודעת", עניתי.
"האם מספר העלים שבו מעל או מתחת לממוצע?" שאל
"אני לא יודעת." השבתי
"האם זה נכון שעכשיו בוקר, או שאמור להיות ערב?" הקשה.
"עכשיו אמור להיות בוקר", עניתי.
"למה?"
"כי עכשיו בוקר."
"האם בנך אמור להיות שונה ממה שהוא?" המשיך ושאל.
"לא", השבתי.
"למה?"
"כי זה מה שהוא".
על פי הרעיון של הפסיכולוגיה הלא-דואלית (אי-שניותית) המבנים המחשבתיים שלנו אינם אלא מראות המשקפות את עברנו, זיכרוננו, החוויות שצברנו, והחינוך שרכשנו. על פי רוב, איננו מודעים לתהליך ההבניה של חשיבתנו ומכיוון שמצד אחד אנו חיים במציאות שמעצם טבעה אינה מובנת, אך מצד שני בני האדם יצרו מערכת של סמלים, מושגים וחשיבה אנושית מובנית, קיים תמיד חוסר התאמה בין המציאות הבלתי מובנית מחד, ובין המושגים והסמלים מאידך. למשל, חוסר התאמה מהאופן בו ילדי מתנהג ומתפקד במציאות, לעומת איך נדמה לי שהוא, או ילד "ממוצע" אמור להתנהג. המתח הנובע מחוסר התאמה זה מעורר לחץ נפשי, כעס, פחד, דימוי עצמי נמוך, דיכאון ועוד הפרעות רגשיות. את ההפרעות הללו אנו מעבירים, באופן בלתי מודע, מדור לדור.
על פי החכמה הלא-דואלית, לקבל את הילד כפי שהוא אין פירושו חוסר מעש או הפקרות. בתור הורים, מטפלים ומחנכים עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת לעזור לילד להתקדם ולהשתפר מבחינה קוגניטיבית, רגשית או פיזיולוגית. אולם נוכל לעזור לילד רק אם נטפל בו לא מתוך מקום של חוסר שביעות רצון ממה שהוא או כעס כלפיו. חשוב להבין שהמציאות האמיתית (לא זו שבני אדם יוצרים על ידי המושגים שלהם, אשר משתנים חליפות) היא לא דואלית מבחינה זו שבטבע האמיתי אין גבולות, מושגים של טוב ורע, נכון ולא נכון, צריך ולא צריך, אלא שדברים פשוט מתרחשים בלא שיש לנו שליטה עליהם. מתוך הבנה זו, והעדר כעס על הילד, יגיע ההורה למצב רגשי ממנו יפעל בצורה הולמת יותר אשר תועיל יותר לילד.
גם ספרו של קרישנמורטי, "לגעת במהות" מאתגר הורים ומחנכים להציב סימני שאלה על מושגים ותופעות בחיינו ולא לקבלם כמובנים מאליהם. יידו קרישנמורטי (1986-1895) נולד בהודו.
לדבריו, "חינוך נכון פירושו הבנת הילד ללא רצון לעצב את דמותו בכוח כדי שיהיה אדם אידיאלי. לכידתו במסגרת של אידיאל פירושה לעודד אותו לקבל מרות, המובילה לפחד ויוצרת בו קונפליקט מתמיד בין מה שהוא באמת לבין מה שעליו להיות ... הורה הרוצה בכנות להבין את ילדו איננו מביט בו מבעד למחיצה של אידיאל. האוהב את ילדו מתבונן בו, לומד את נטיותיו, מצבי רוחו וסגולותיו. כאשר איננו אוהבים את הילד אנחנו מעצבים אותו על פי אידיאל, כי אז אנחנו מנסים להגשים את שאיפותינו דרכו ומנסים להפוך אותו לכזה או אחר. כשאוהבים את הילד ולא את האידיאל יש אפשרות לעזור לו להבין את עצמו כמות שהוא" (עמ' 25).
ילדים אינם מכשירים מכאניים שאפשר לתקנם במהירות. השינויים והשיפורים המשמעותיים ביותר מופיעים בילדים כאשר הם חווים אהבה שאינה תלויה בדבר, קבלה והכלה. כל ניסיון להפוך את הילד ל"מוצלח" על פי הקריטריונים החברתיים נועד לכישלון. רק היכולת לראות את ילדך כפי שהוא, כשלמות, על חסרונותיו וקשייו, יופיו, וכישוריו, מבטא את אהבתך אל עצמך ואליו ואת אמונתך בו - המאפשרת צמיחה אמיתית.